במשך ארבעה וחצי מאות שנים, האי גרינלנד היה זירת התרחשות של אחד הניסויים האנושיים המבודדים והמרתקים ביותר. הוא לא היה שדה קרב במובן המסורתי, אלא מבחן קשה ליכולת ההסתגלות האנושית. על אדמת הקרח הזו, התעמתו שתי קבוצות אנושיות שלא היה ביניהן דבר: המתיישבים הנורדים (ויקינגים) שהגיעו ממזרח אירופה, ואנשי "הת'ולי" (אבות האינואיטים של ימינו) שהגיעו ממערב קנדה. התוצאה הייתה אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה: כיצד קבוצה אחת שרדה ושגשגה, בעוד שהשנייה התאיידה כאילו הקרח בלעה?
בשנת 985 לספירה, גירש בשם "אריק האדום" הוביל צי איסלנדי כדי להקים מושבות על החוף הדרום-מערבי של גרינלנד. במשך מאות שנים, הנורדים הצליחו לבנות קהילה אירופית שלמה בצפון הרחוק.
הכלכלה השברירית: הם הקימו חוות בעמקים ירוקים (במהלך הקיץ הקצר), וגידלו פרות, כבשים ועזים. הם בנו כנסיות אבן מדהימות (כמו כנסיית "הוואלסי" שהריסותיה עדיין עומדות).
עורק החיים: הם לא היו עצמאיים. קיומם היה תלוי לחלוטין בסחר יצוא יוקרתי: "ניבי ניבתנים" ועורות דובי קוטב, שנשלחו לאירופה לייצור חפצי אמנות כנסייתיים ולקישוט ארמונות מלכים, בתמורה לקבלת ברזל, דגנים ועץ שהאי היה חסר בהם.
בערך במאה ה-13 לספירה, החל גל הגירה חדש להגיע לצפון גרינלנד. הם היו אנשי "הת'ולי", שהם אבות האינואיטים בני זמננו. הם לא היו חקלאים, אלא ציידי ימיים מצוינים, שהחזיקו בטכנולוגיה מתקדמת מאוד שהתפתחה במשך אלפי שנים באזור הארקטי הקנדי:
טכנולוגיית הישרדות: הם השתמשו בסירות "קיאק" מהירות לציד כלבי ים, בסירות "אומיאק" גדולות לציד לווייתנים ובמזחלות כלבים לתנועה מהירה.
הסתגלות מושלמת: הם פיתחו "רומח עם ראש נע" שאפשר להם לצוד יונקים ימיים עצומים ביעילות, ויצרו בגדים מתוחכמים מעורות בעלי חיים שסיפקו בידוד תרמי מושלם, דבר שהיה חסר לנורדים שהעדיפו צמר אירופאי.
במאה ה-14, העולם התהפך נגד המתיישבים הנורדים.
המזג האוויר מכה: העולם נכנס ל"עידן הקרח הקטן" (Little Ice Age). החורף בגרינלנד הפך ארוך וקשה יותר. נתיבי הים קפאו, הבקר שתלוי בעשב מת, וההפלגה לאירופה הפכה למסוכנת כמעט בלתי אפשרית.
הכלכלה קורסת: המכה הסופית הגיעה מרחוק. ניבי פילים אפריקאים החלו לזרום לשווקים האירופיים במחירים זולים יותר ובאיכות טובה יותר, והביקוש ל"ניבי ניבתנים" גרינלנדיים קרס. הנורדים איבדו את מקור ההכנסה היחיד שלהם לרכישת ברזל ומזון. בלחץ הזה, אנשי הת'ולי התרחבו דרומה בחיפוש אחר ציד, והתקרבו ליישובי הנורדים. הנורדים כינו אותם "סקריילינג". עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על מערכת יחסים מורכבת: סחר זהיר לעתים (חתיכות ברזל נורדיות נמצאו באתרי הת'ולי), והתנגשויות עקובות מדם לעתים אחרות, כפי שמזכירים דברי הימים האיסלנדיים על תקיפה בשנת 1379.
ההיעלמות לא נבעה מטבח גדול, אלא מקריסה איטית וכואבת. המחקרים העדכניים ביותר (ניתוח איזוטופים של עצמות) מצביעים על כך שבשנותיהם האחרונות הנורדים ניסו להסתגל, והחלו להסתמך יותר על "בשר כלבי ים" בתזונה שלהם במקום בשר בקר. אבל זה לא הספיק. המבנה החברתי של הנורדים, שהסתמך על היררכיה כנסייתית ובעלי חוות גדולים, לא היה גמיש מספיק כדי לאמץ את אורח החיים של "הת'ולי" במלואו. הם דבקו בזהותם האירופית הנוצרית עד הסוף. באמצע המאה ה-15, החדשות נפסקו. התיעוד הכתוב האחרון הוא חתונה בכנסיית "הוואלסי" בשנת 1408. לאחר מכן, שררה דממה. החלשים מתו, ואולי אלה שיכלו להפליג חזרו לאיסלנד או לאירופה, והשאירו את היישובים ריקים לרוחות הקוטב.
כאשר המיסיונרים הדנים הגיעו לגרינלנד במאה ה-18 (לאחר 300 שנה), הם חיפשו את צאצאי הוויקינגים הקתולים. אבל הם מצאו רק חורבות שקטות, ואת אנשי האינואיטים (צאצאי הת'ולי) ששגשגו בסביבה הקשה הזו. ההיסטוריה של גרינלנד הוכיחה ש"הקדמה הטכנולוגית" היא יחסית; בקוטב הצפוני, לא כנסיות אבן וחרבות ברזל היו הטכנולוגיה העדיפה, אלא "רומח ציד כלבי ים" ומעיל עור טוב היו ההבדל בין חיים למוות.
הדעות המובעות במאמר זה שייכות למחברים עצמאיים ואינן משקפות בהכרח את מדיניות העריכה של daiynews.org.il
